Radio Button - ??????? ?? ????? ????

בפרק ״יצירת מומנטום להצלחה בניהול זמנים״, יהודית ארחה את ראם שרמן, שחוץ מהיותו CTO ב- StreamElements, הוא עושה עוד מלא דברים, כמו להיות שותף בפודקאסט המצויין גיקונומי. ראם ישתף אותנו מה השיטה שלו להצלחה בניהול הזמנים שלו. ראם מאמין גדול ביצירת מומנטום - ככל שנמשיך בפעולה שהתחלנו, זניחה ככל שתהיה, כך סיכוי נמוך יותר שנפרוש באמצע. זה מה שגורם לו להספיק דברים ולהשאר תמיד בלמידה ויצירה. יש המון שיטות לניהול זמנים, ולכל אחד ואחת יש משהו אחר שעובד. אבל תמיד נחמד לשמוע מה עובד למישהו שנמצא בעשייה כל כך גדולה, ועדין מבין את החשיבות של לדעת מתי לעצור ולהניח את העט.

✨תכנית מנטורינג לנשים חרדיות/ דתיות מבית רדיו באטן✨

יוצא לשמוע לאחרונה המון על העניין שלג׳וניורים מאוד קשה למצוא את העבודה הראשונה בתחום. האמת היא שבדרך כלל כל מה שצריך זה מישהו אחד, שיתן לנו הזדמנות אחת. אחר כך הדברים מתגלגלים... אבל אם נכנס רגע לנעליים של חברות או מנהלי צוותים - למה שיהיה להם כדאי לגייס ג׳וניורים שאין להם תשובות להכל? למה שלא ״ישתפשפו קצת״ במקום אחר ואז יבואו? תום יגב, שהוא דיזיין דירקטור בחברת מובאו, טוען שג׳וניורים זה דווקא בדיוק מה שהוא מחפש. כי להם יש משהו שאחרי כמה שנים בתחום לפעמים הולך לאיבוד - רעב. ולדעתו זה חלק חשוב לא פחות מהנסיון. בפרק ״איך להכשיר ג׳וניורים״, תום ועדי דברו על כל הסיבות שדווקא כן כדאי להעסיק ג׳וניורים. איך בתור מעצב.ת בתחילת הדרך אפשר בכל זאת להביא הרבה ערך לשולחן, איך בכלל אפשר לדעת מה זה עיצוב טוב, ולמה חשוב לא לפחד לטעות. האזנה נעימה

בזמנים היום עבודה היא מזמן לא רק עבודה, אלא סוג של בית שני. וכאשר אנחנו בוחרים מקום עבודה, או עוזבים אחד כזה, שמוליק אלבו טוען שחשוב להתייחס לזה כך, ושהפרמטרים שמובילים אותנו לעשות צעד לכאן או לכאן צריכים לבוא ממקום שיעשה לנו טוב, וממקום של חשיבה קדימה. בפרק ״מתי נכון לעזוב מקום עבודה?״, שמוליק ויהודית שואלים שאלות שלפעמים אנחנו מפחדים לשאול את עצמנו... מה הדבר שיגרום לנו לעזוב מקום עבודה? עוד כמה אלפים בשכר? ומה הדבר שיגרום לנו להשאר? אולי קידום? שווה לנו לחשוב ולשאול את עצמנו - האם מיצינו את כל מה שאפשר לעשות בעבודה שלנו? האם העלנו בפני המנהל.ת שלנו את הצרכים שלנו והתמריצים שלנו להשאר? האם אנחנו פועלים ממקום רציונלי ולא אמוציונלי? המון המון שאלות, שאם נענה בכנות על כולן, אולי נדע מה הצעד הבא שנכון לנו. עריכה: מרינה ברודסקי האזנה נעימה

כאשר ד״ר אורן שפירא יצא מהאקדמיה עם תואר דוקטור בפסיכולוגיה ביד והמון ידע, הוא חשב ששום דבר לא יעמוד בדרכו למציאת עבודה בתעשיית המוצר וההייטק. כאשר שמע על המקצוע ״חוקר חווית משתמש״, ידע ישר שזה תפקיד שמתאים בדיוק ליכולות ולידע שצבר. אבל אורן נתקל במכשול והוא - חוסר הנסיון התעסוקתי שלו בעולם המוצר. נלך 8 שנים קדימה, ואורן כיום חוקר חווית משתמש בכיר בחברת Bizzabo, וממקימי ומנהלי קהילת פסיכולגיה חברתית בעולם האמיתית. מה היה בין לבין? איך הצליח אורן להתברג לתפקיד הזה לצד תשובות פחות אופטימיות שקיבל? ואיך הקהילה שמוביל עוזרת לבוגרי פסיכולוגיה בדיוק במקום שאז היה זקוק לה? בפרק ״השתלבות פסיכולוגים לצד מעצבים בתעשייה״, אורן ואני דיברנו על המקום והתפקידים שאליהם יכולים להכנס פסיכולוגים בעולם המוצר. דברנו על איך מתבצעת העבודה המשותפת של מעצבים וחוקרים בצוות אחד, ואיך אפשר לשכנע את המנהלים שלנו לצרף חוקר.ת לצוות. האזנה נעימה

לכל צורך או פעולה שאנחנו צריכים לעשות יש עשרות מוצרים דיגיטלים שמוכנים לעזור לנו לעשות זאת. במה נבחר? האם נתחיל לנתח כל ממשק ולנסות להבין מה עובד לנו הכי טוב? אולי. האם יכול להיות שהמוצר שנבחר הוא המוצר שיצליח לעורר אצלנו רגשות מסויימים? מאוד יכול להיות. מעין פרוינד טוען שכאשר נוצרת במוצר מסויים סינרגיה מושלמת בין הפרודאקט לבין הברנד - זה מעורר אצלנו רגשות חזקים, ואז אנחנו נעשים נאמנים למוצר. הנאמנות הזו שווה המון - וגורמת לנו להיות סלחניים יותר כלפי המוצר במקרים של תמחור גבוה או אפילו בעיית UX. אז מה לנו ולזה? הרי אנחנו כבר מוסיפים ״איור ברוח המותג״ לעמוד הרשמה ולעמוד 404... יש עוד משהו שאפשר לעשות? אז זהו - שכן. אופי של מוצר זה UI, אבל גם הרבה יותר מזה - זה קופי, זה הפיצ׳רים שאנחנו מחליטים לשים, זה הפלואו שאנחנו בוחרים לייצר. בתור מעצבות ומעצבי חווית משתמש, שווה לנו להעזר במעצבי הברנדינג, לקיים איתם שיח קבוע, ולהבין יחד מה אנחנו יכולים לעשות שיתרום לאופי המוצר. יש להם הרבה מה לתרום לנו מלבד הטמעת האיורים המהממים שלהם :) מעין מנהל את Awesome ושותף בDeloitte, ובפרק ״הברנדינג כחלק בלתי נפרד מחווית המשתמש״, הוא

יהודית וענבל ורמוס דברו בפרק האחרון על *למצוא את המשמעות שלי כמעצב.ת*. כדי להבין על מה מדבר הפרק, נתחיל מלהסביר מה עושה ענבל. אז ענבל היא product designer ב-dueto, חברה בארגון D4CR, וממובילות קהילת FemtechIL וקהילת WE. ענבל בוחרת להתעסק בהרבה דברים, כאשר כל אחד מהם נבחר בקפידה, ונותן משמעות יומימית לעשייה שלה. ענבל בוחרת עבודות והתנדבויות לפי מה שמחזק את העקרונות שהיא מאמינה בהם. השאלה המעניינת שנידונה בפרק היא האם יש עבודה שנותנת משכורת, ולצד זה התנדבות שנותנת סיפוק? או האם אנחנו יכולים להגיע למצב בו העבודה והעקרונות שלנו ישתלבו באופן מושלם? האם נעשה עבודה טובה יותר כמעצבים אם אנחנו באמת ובתמים נאמין במוצר?

Daniel Kahneman - Thinking, Fast and Slow

מה הקשר בין HCI ל-UX? בשיחה אורן שיתף על מחקר שהם ערכו במעבדה, הם הכניסו רובוט לחדר וכשמשיהו נכנס לחדר הרובטו עשה תזוזה קטנה לכיוונו. הם גילו שאנשים הרגישו שהרובוט מתעניין בהם. התגובות של אנשים היו מדהימות ״הוא ממש אוהב אותי״, ״אני חשוב לו״ היו כאלה שרצו לחבק את הרובטו. מה שמענין שלכאורה המחקר לא ממש קשור ל-UX, אבל כשירדנו לעומק הבנו שאפשר ללמוד מהמחקר הזה הרבה. לדוגמה, אם מישהו נמצא בתהליך רכישה של מוצר באתר ולפני שהוא מעביר את הכרטיס אשראי, אנחנו מזהים שהוא מתעכב קצת. אני יכולה להסיק מזה שהוא לא בטוח לגבי מדיניות ההחזרות והחלפות, אם אדע להקפיץ לי הודעה שמסבירה לו לגבי זה. זה יגרום לו להרגיש ״וואהוו״ מישהו מבין אותי. זו דוגמה קטנה לאיך אנחנו יוכלים״לאניש״ את המוצרים שלנו ולהפוך אותם לכאלה שכיף לאנשים להשתמש בו.

אני תמיד מתלבטת כמה אני יכולה לחרוג מהנושא של ״UX" בפרקים, אבל הפעם הרגשתי שממש חשוב לעלות את המודעות בקרב מעצבים.כי בסופו של יום אנחנו עובדים ואפילו עובדים ממש קשה, והמשכרות היא נחמדה היא עוזרת לנו לחיות. אבל מה שבאמת יוכל לעזור לנו להגיע לקפיצות משמעותיות באיכות חיים הם דווקא האופציות והמניות. וזה נושא שאני הרגשתי שאני פשוט לא מבינה בו, כי הכי כיף זה פשוט להגיד, אני מעצבת וזה לא קשור אלי. אבל למדתי, שזה חשוב. לכן, הזמנתי את נבות וואלק, נבות הוא לא יועץ השקעות לכן השיחה לא נכנסה לעומק אלא זרמה בצורה הכי פשוטה וברורה. שאלתי את השאלות הכי בסיסות וקיבלתי תשובות ברורות. והכי חשוב, בסיום הפרק הבנתי איך אולי יום אחד אוכל לקנות לעצמי את דירת החלומות.

מה המוטיבציה של היוזרים? אחד הדברים שאנחנו צריכים כמעצבי חווית משתמש לזכור, זה כמה תשומת לב אנחנו מבקשים מהיוזרים, מתי ואיך. עופר הביא דוגמה יפה, הוא אמר שבאנגלית אומרים pay attention. כלומר, היוזרים שלנו משלמים מחיר, אומנם לא כסף אבל משלמים מחיר קוגנטיבי כשהם משתמשים במוצר שלנו. בפרק דיברנו על איך נוכל לצפות מה המחיר הקוגנטיבי שיוזרים יסכימו לשלם על המוצר שלנו, עופר הזכיר את פרדימת הצרכים של מאסלו. עריכה והפקה: נופר ארביב — עם ‏‎Ofer Monar‎‏ ו‏‎Nofar Arbiv‎‏.

אחד מכוחות העל שיש לנו כמעצבים, הוא היכולת לתקשר בצורה תמידית עם היוזרים. למה זה כוח על? כי ככל שאני מכירה יותר טוב את היוזרים, אני יודעת מה הצרכים שלהם. כשאני יודעת מה הצרכים שלהם אני יודעת להסביר טוב יותר את הפתרון היואיקסי שאני מציעה ולהוביל קדימה את המוצר. אז, זה נשמע ממש יפה ופשוט. אבל אני הכי יודעת כמה זה מאתגר לדבר עם יוזרים וכמה לפעמים גם אני לא מספיק מגיעה לזה. גם על זה דיברנו בפרק עם טלי

בפרק אירחתי את Zachi Diner, צחי הוא ראש המחלקה לתקשורת חזותית ב-HIT. הפרק תובל עם שאלות נוספות של המראיין אורח Erez Reznikov .

בפרק עם תום אבן, דיברנו על האתיקה בשימוש בטכניקות של כלכלה התנהגותית, על נאדג' ועל אחיו המרושע - הסלאדג’.
נאדג' זה דחיפות שאנחנו נותנים ליוזרים בשביל שיפעלו בצורה חיובית והסלאדג אלו דחיפות עבור דברים שליליים.
אחת הדוגמאות שתום הביא בפרק וממש התחברתי, זה את סכין המנתחים אל מול סכין הרוצחים, יש כאן כלי שהוא סכין ואפשר ליצור איתו טוב או רע.
הדוגמאה הזאת גרמה לי לחשוב על כמה אחריות יש לנו כמעצבים! האם אנחנו רוצים לקחת את הכישרון שלנו בשביל ליצר הרס או לבחור בסכין מנתחים וליצר טוב? (מי לא חלם להיות מנתח?) אולי בפעם הבאה שאתם מעצבים מוצר, נחשוב שוה האם אתם משתמשים בסכין המנתחים או בסכין הרוצחים?